איך ויתרו מדינות על זכותן לייצר כסף והעבירו אותה לבנקים פרטיים?

הכל החל מהמאה ה-16. ראשי מדינות הסכימו לוותר על הזכות לייצר כסף, והעבירו אותה לידי בנקים פרטיים - ספר ישראלי שיצא לאור חושף את הסיפור המלא.

ספרו החדש של ההיסטוריון בעז הירש, "יוצרים כלכלה חדשה", מתאר בצורה מרתקת את התפתחות מערכת הכסף עד השתלטות הבנקאות הפרטית עליה. הוא גם מציע פתרון מהפכני. לפניכם קטע קצר מתוכו:

"רבים חושבים כי המדינה מייצרת את הכסף, אך הם יופתעו לגלות כי לא זה המצב כיום בישראל (ובעולם כולו). רובו המכריע של הכסף הנמצא כיום בשימוש מיוצר על ידי המערכת הבנקאית, שברובה נתונה לשליטתם של אנשים פרטיים. הכסף כולו נוצר כחוב על ידי המערכת הבנקאית, בשעה שהיא יוצרת הלוואות. למעשה, הכסף פשוט מומצא במחשבי הבנקים.

*****

עידן חדש החל בעולם עם נפילתה של האימפריה הביזנטית בראשית המאה ה-13. עידן זה נמשך כחמש מאות שנה, ובישר את בואן של מערכות ייצור הכסף הפרטיות. בתקופה זו ייצור הכסף נותר עדיין, בעיקרו, בידי השליטים או בידי מערכות השלטון הדתיות, אך לאט-לאט, החלו להופיע מערכות ייצור כסף פרטיות לצד אלו של השלטון המרכזי.

באירופה שלאחר המאה ה-13 החלו להופיע ניצני הבנקאות הראשונים: בספרד (קטלוניה) ובאיטליה (גנואה). זמן קצר לאחר מכן החלה להופיע הבנקאות הפרטית המשפחתית. הבולטות במשפחות שעסקו בתחום זה הן משפחת מדיצ'י (Medici) מאיטליה, אשר בשנת 1458 כבר החזיקה בשבעה סניפים בכל רחבי אירופה, ומשפחת פוגר (Fuger) מגרמניה, שהקימה את הבנק הראשון שלה בדרום גרמניה בשנת 1367, ובתוך מאה וחמישים שנה השתלטה על מרבית מכרות הכסף באירופה והיתה למשפחת הבנקאים הגדולה ביותר באירופה בראשית המאה ה-16.

השינוי המשמעותי ביותר במעבר מייצור כסף על ידי המדינה לייצור הכסף על- ידי בנקים פרטיים באופן מאסיבי החל במאה השבע-עשרה באנגליה. בתקופה זו החלו להופיע ניצנים ראשונים של ויתור מצד השלטונות על ייצור הכסף ושילובם של גורמים פרטיים בתהליכים אלו. גורמים שלטוניים עשו יד אחת עם בעלי הון פרטיים למטרות רווחים אישיים.

בשנת 1600 העניקה המלכה אליזבת הראשונה לכמה סוחרים אמידים זכיון להקמתה של חברת הודו המזרחית הבריטית. זיכיון זה הקנה להם זכות לסחור באופן בלעדי במרחב שבין כף התקווה הטובה למיצר מגלן. עד מהרה הניב המסחר עם מזרח אסיה רווחים עצומים וראשי חברת הודו המזרחית, שהיו בידיהם עתה כמויות גדולות של כסף וזהב, החלו ללחוץ על המלך ועל חברי הפרלמנט לאפשר לחברה לייצר כסף באופן עצמאי במטבעה המלכותית. לאחר כמה שנים עלה הדבר בידיהם, תוך שימוש במניפולציות ובשוחד, ובשנת 1666, חוקק חוק שאיפשר לגורמים פרטיים לייצר כסף ולהכניסו למחזור הכספים במדינה (Free Coinage Act, 1666). חוק דומה נחקק בצרפת של לואי ה-14 בשנת 1679. כמה שנים מאוחר יותר, בשנת 1694, נעשה צעד נוסף ומשמעותי בוויתור הריבון על השליטה המוניטרית בארצו, כאשר הוקם לראשונה בנק מרכזי בבעלות פרטית, Bank of England, שנשלט על ידי בעלי הון פרטיים והיה אחראי לייצור הכסף ולאספקתו תוך שמירה על מחוייבותו לאינטרסים של המערכת הבנקאית הפרטית. החל מסוף המאה ה-17 נשלטה האימפריה הבריטית כולה על ידי אינטרסים כלכליים פרטיים לצד שיקולי טובת המדינה. מאז ועד היום מתרחשים במדינות רבות משברים כלכליים קשים בתדירות גבוהה, הרבה יותר מכל תקופה מקבילה לפני כן.[2]

הוגה הדעות העיקרי שתמך בהפרטת מערכת ייצור הכסף היה הבריטי אדם סמית (Smith) אשר שטח את משנתו הכלכלית בספר "עושר האומות" (1776). הוא גרס, בניגוד לאריסטו ואפלטון, כי יש למחוק את התפיסה על פיה הכסף נוצר מכוחו של החוק וביקש להצמיד את ערכו ואת כמותו לסחורות מן הטבע (כסף או זהב). תפיסה זו של אדם סמית קנתה לה אחיזה בקרב מרבית כלכלני העולם מאז ועד היום.

מול עמדותיו של אדם סמית התייצבו שורה ארוכה של כלכלנים והוגי דעות מרכזיים שטענו כי יש להשיב למדינה את הזכות לייצר את כספה ולקבוע את כמותו. בין אישים אלה ניתן למנות את הכלכלנים דוויד ריקרדו (Ricardo), גיאורג פרידריך קנאפ (Knapp) והנרי ג'ורג' (George) וארבעת הנשיאים הראשונים של ארצות הברית – ג'ורג' וושינגטון (Washington), ג'ון אדאמס (Adams), תומאס ג'פרסון (Jefferson) וג'יימס מדיסון (Madison) תמכו באופן נחרץ בייצור הכסף על ידי המדינה. אולם כל אלה לא הצליחו לעמוד מול עוצמתם הפוליטית והכלכלית של הבנקאים, שביניהם ניתן למנות את משפחת רוטשילד (Rothschild), שהקימה אימפריה בנקאית כלל-עולמית בעלת עוצמה החל מסוף המאה ה-18, וכן את משפחות רוקפלר (Rockefeller), וורבורג (Warburg), מורגן (Morgan) ואחרים - ועד היום נותרה מערכת ייצור הכסף ברובה המכריע בבעלות גופים פרטיים.

גם בתקופת המאבק להקמת ארצות הברית, היתה מערכת ייצור הכסף מקור למחלוקות רבות. שטרות הכסף שיוצרו על ידי הקולוניות השונות טרם הקמתה של וביטולם על ידי בריטניה היוו, לדעת רבים, סיבה מרכזית לפרוץ המהפכה. דור המייסדים (בנג'מין פרנקלין, ג'יימס מדיסון, תומס ג'פרסון ואחרים) תיעב את המוסדות הבנקאיים האירופיים וגרס כי יש ליצור מערכת שבה המדינה היא השולטת על ייצור הכסף[3]. במשך כמה תקופות קצרות בהיסטוריה האמריקנית, בשנים 1812–1817 (תקופת נשיאותו של ג'יימס מדיסון), בתקופת אנדרו ג'קסון (Jackson) ומרטין ון ביורן (Van Buren) (שנות השלושים של המאה ה-19), בעת מלחמת האזרחים בתקופתו של הנשיא לינקולן ובשנים 1907–1913 – הנפיקה ממשלת ארצות הברית חלק מכספה באופן עצמאי. אולם, למעט תקופות קצרות אלו, ידם של הבנקאים היתה על העליונה וייצורו של הכסף בארצות הברית היה נתון בידיים פרטיות.

סיפור הקמתו של הבנק הראשון של ארצות הברית, מייד לאחר המהפכה, מדגים היטב את הבעייתיות שבמתן הזכות לייצורו של הכסף לידיהם של גורמים פרטיים. בשנת 1791 הוקם הבנק הראשון של ארצות הברית – First National Bank of United States. הבנק הוקם כש-80% מן הבעלות עליו היתה בידיים פרטיות ו-20% בידי המדינה. הבנק החל את פעילותו בעיקר בהלוואת כספים למדינה, שזה מקרוב קמה. לאחר חמש שנים תפח חובה של המדינה לבנק וזו הסכימה, בתמורה למחיקת החוב, לוותר על מחצית מאחוזי הבעלות שלה. שש שנים לאחר מכן חזר הדבר על עצמו והמדינה ויתרה על המחצית השניה של אחזקותיה בבנק. וכך, בשנת 1802, אחת עשרה שנה לאחר שנוסד הבנק הלאומי הראשון, הוא הפך להיות בנק בבעלות פרטית מלאה. הבנק הלאומי הראשון של ארצות הברית (1791–1811) ובעיקר הבנק הלאומי השני ( 1817–1836) היוו דוגמה רעה לבנקאות מרכזית פרטית. כתוצאה ממהלכי הבנקאות הפרטית נוצרו מחזורי עסקים (Business Cycles) הרסניים לכלכלת ארצות הברית, השוק הוצף באשראי זול נושא חובות, נוצרה דפלציה והבנקאים הפרטיים הגדילו את עושרם על חשבון ציבור החייבים.

לאחר יותר ממאה שנים של תהפוכות במערכת הבנקאית האמריקנית נוסד ב-1913 הבנק המרכזי האמריקאי –The Federal Reserve System – שהוא מוסד פרטי המצוי בשליטתם של הבנקים הגדולים. מוסד זה הוא האחראי על מערכת ייצורו של הכסף בארצות הברית מאז ועד היום[4]"

ראיון עם כותב הספר בעז הירש

את ספרו של בועז הירש ניתן לרכוש דרך האינטרנט:

מהדורה מודפסת בקישור כאן

מהדורה אלקטרונית (במחיר מוזל) בקישור כאן

[1] Alexander, Del Mar, (1899), History of Monetary Crimes, pp. 36-48

[2] William, A., Shaw (1896), The History of Currency, 1252-1896. ממחקר זה עולה כי בהיסטוריה הבריטית עד סוף המאה ה-19, למעט פעם אחת (בתקופת הנרי השמיני), עמדו המלכים על זכותם ליצור כסף באופן המשרת את עמם וזאת ללא משברים כלכליים משמעותיים.

[3] ראה Zarlenga, עמ' 15–16.

[4] לתהליך הקמתו של הפדרל רזרב ראו ספרו של אדוארד גריפין: The Creature from Jekyll Island: A Second Look at the Federal Reserve, 1998. פרטים רבים על אודות אופן הקמתו ושנותיו הראשונות של הפדרל רזרב ניתן למצוא בספר: Eustace, Mullins (1954), The Federal Reserve System Conspiracy, New Jersey.

#עבדותמודרנית