מחקר חושף בכמה באמת עלו המחירים בארץ

מחקר,שפורסם לאחרונה, חושף כי האינפלציה בישראל גבוהה בעשרות אחוזים ביחס לזו שמפרסם הלמ"ס. עבור העשירון התחתון המצב עוד גרוע בהרבה.

הפחתת יוקר המחיה הגואה הפכה בשנים האחרונות לא רק לסוגיה פוליטית בוערת ולקרקע למחאות אזרחיות, אלא גם למטרה של ממש עבור קובעי המדיניות ופקידי האוצר. באופן מסורתי, יוקר המחיה בישראל נמדד בעיקר על בסיס מדד המחירים לצרכן, המתפרסם מדי חודש על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אותו מדד משקף ממוצע של שינויי המחירים בכלל תחומי ההוצאות של משקי הבית בישראל. ככזה, מתבססים עליו קובעי מדיניות כיעד וכמטרה.

אך בעוד יוקר המחיה נמדד ומטופל על בסיס עליית המחירים הממוצעת מתוך כלל המוצרים, קבוצות אוכלוסיה שונות בישראל נוהגות לחלק את הוצאותיהן ואת המוצרים אותן הן רוכשות בצורה שונה, על-פי יכולתן והרגליהן. כחלק מכך, עליות המחירים והאינפלציה בישראל פוגעות בהן באופן שונה. שלא במפתיע, גם במקרה זה, מסתבר כי גם פגיעת יוקר המחיה באוכלוסיות החלשות בישראל – חריפה יותר.

מחקר של המכון לרפורמות מבניות, שפורסם השנה, פילח לראשונה את השינויים בהוצאות הצריכה של משקי הבית בישראל לאורך 8 השנים האחרונות על-פי עשירוני ההכנסה. במחקר נמצאו פערים משמעותיים בעליית יוקר המחיה של עשירון התחתון ביחס לעשירון העליון בישראל. על-פי ממצאי המחקר, מתקיים בקרב משקי הבית בישראל קשר הפוך בין הכנסה לאינפלציה – ככל שמשק הבית נמצא נמוך יותר בעשירוני ההכנסה, כך הפכה האינפלציה עבור אותו משק בית גבוהה יותר.

תוצאה זו נובעת משוני גדול בין סלי התצרוכת של עשירוני ההכנסה השונים, כפי שמוצגים בתרשים המצורף.

סעיפי הוצאה לפי עשירוני הכנסה

על-פי הנתונים, בין השנים 2007 ל-2014 מדד המחירים המשקף את סל הצריכה של העשירון התחתון, ובראשם מזון ודיור, עלה בשיעור הגבוה ביותר מבין כל העשירונים. לעומת זאת סל התצרוכת של העשירון העליון, בהובלת סעיף התחבורה, עלה דווקא בשיעור הנמוך ביותר מבין כל העשירונים. במספרים – החל משנת 2007 עלה מדד המחירים לצרכן בכ-21 אחוזים. אולם, בעוד שמדד המחירים של העשירון העליון עלה ב-19.6 אחוזים בלבד, מדד המחירים לצרכן של העשירון התחתון עלה בכ-24.1 אחוזים.

*****

היבט אחר בחוסר יכולתו של מדד המחירים לצרכן לשקף כיום נאמנה את יוקר המחיה בישראל, נוגע לאופן מדידת עליית מחירי הדיור. בשבע השנים שחלפו מ-2008 ועד היום, עלה מדד מחירי הדיור בישראל ב-88 אחוזים, וזאת לעומת עליה של 44 אחוזים בלבד במדד מחירי השכירות.

מאחר וסעיף הדיור במדד המחירים לצרכן מתבסס על מחירי השכירות, הזינוק החד במחירי הדירות למכירה שחל אחרי 2008, אינו בא לידי ביטוי במדד. כך, המדד אינו מציג נאמנה את השחיקה ביכולתם של אזרחי ישראל לרכוש דירה. את הביטוי לשחיקה משמעותית של כוח קניית הדירה של הישראלים ניתן לראות למשל בכך שמספר המשכורות הממוצע הנדרש לרכישת דירה בשנת 2008 עמד על 103 ועלה ל-139 עד 2014.

השינוי במדד המחירים לצרכן מול סעיפי דיור ומזון

על-פי ניתוח המכון לרפורמות מבניות עולה כי במידה ומדד המחירים לצרכן היה מכיל את מחירי הדירות למכירה בסעיף הדיור, ולא את מחירי השכירות, הוא היה גבוה יותר לעומת מדד המחירים המוצג על ידי הלמ״ס. במידה ומחליפים את סעיף הדיור במדד במדד מחירי הדיור, מקבלים כי משנת 2009 ישנה בישראל אינפלציה שנתית של 3.4 אחוזים בממוצע, ולא 2.3 אחוזים המופיעים במדד המחירים לצרכן הנוכחי. זהו שיעור החורג מיעד האינפלציה השנתי של בנק ישראל.

לטענת מנהל "המכון לרפורמות מבניות", אלי גרנשקרוין, "הממצאים מצביעים בבירור על נטל הולך וגדל על האוכלוסיות החלשות, הנובע ברובו מהעלייה החדה במחירי המזון והדיור, המשפיעים על קבוצות אלו יותר מעל עשירונים אחרים. חשוב לציין כי השוואה זו לוקחת בחשבון עלייה מתונה יחסית במחירי הדיור, המבוססת על מדד השכירות – בדומה לאופן מדידת הלמ"ס – תחת מדידה אחרת, יכלו הנתונים להצביע על פערים גבוהים אף יותר.

על רקע השיח הציבורי והפוליטי הגובר בצורך בהפחתת יוקר המחיה בתחומי הדיור והמזון בפרט, כמו גם על הצעות כלכליות שונות שעולות לאחרונה מפי גורמים פוליטיים, הממצאים הללו מדגישים ביתר שאת את דחיפות הצורך בהפחתת יוקר המחיה של האוכלוסיות החלשות בישראל דרך טיפול במחירי המזון והדיור. זאת, רגע אחד לפני שממדי אי השוויון בישראל יגיעו לפערים חסרי תקדים".

למחקר המלא של המכון לרפורמות מבניות לחצו כאן

#בארץ