עוד שלב בדרך להתפכחות שאנחנו הכל חוץ מדמוקרטיה

ממנכ"ל משרד התקשורת דרך הממונה על ההגבלים העסקיים ועד פניית הפרסה של כחלון, כל אלה מהווים עוד כמה שלבים בדרך להתפכחות שמה שיש לנו היום זה הכל חוץ מדמוקרטיה.

כהכנה לכתיבת המאמר חיפשתי מנהיג מפלגה מתונה, שאפשר להגיד שהוא בא מחוץ לשיטה, שהוא לא מקושר ו/או שאין לו טיקונים בארון. לא מצאתי.

חשיפת יומן הפגישות של נתניהו גילתה שיש לו יותר פגישות עם טיקונים מאשר עם הציבור. גם אם חטא פה ושם –מינה שומר סף מטעמו החוסם כל חשש לחקירה נגדו - פרקליט המדינה יהודה ויינשטיין.

נתניהו קיבל גם רוח גבית בעקבות הבחירות האחרונות כאשר ניצח מבלי שרשם ואילו הישג אחד בקדנציה הקודמת, או הציג תכנית כלשהיא לגבי הקדנציה הנוכחית. בחיקוי נהדר שלו בארץ נהדרת נאמר: "לא הבטחתי כלום לפני הבחירות ואני מתכוון לקיים את זה". ככזה נראה שביבי יכול היום לפטר כל שר או פקיד שמתנגד לטיקונים, להעביר את לשכתו למשרדי נובל אנרג'י, למנות את תשובה לממונה על ההגבלים העסקיים ועדיין להבחר.

ומה קורה בשמאל? לבוז'י הרצוג יש "פוליסת ביטוח" למקרה שיבעט מהפוליטיקה. מדובר במשרד עורכי הדין שהקים אביו. המשרד -הרצוג פוקס נאמן- מזוהה יותר מכל עם ייצוג הבנקים בישראל ועם חלק לא מבוטל של טייקונים ותאגידי ענק. הרצוג עצמו היה עד לכניסתו לפוליטיקה שותף בכיר במשרד וסביר להניח שיחזור להיות כזה ביום פרישתו מהכנסת. מי שחושב שהרצוג הוא זה שיהפוך עסק משפחתי חשוב ללא רלוונטי בעקבות צעדים שינקוט בכנסת – כנראה סובל מעודף חמור של אופטימיות.

ומה עם המפלגות הבינוניות? על קשריו של לפיד עם הבנקים לא צריך להרחיב. יעקב פרי,מבכירי מפלגתו, היה השר היחיד בתולדות הכנסת שקיבל במהלך שנת כהונה יותר כסף מבנק (מזרחי) מאשר מעבודתו בכנסת. בנט לעומת זאת, הוכיח שאין לו בעיה למכור את המדינה לטיקונים. העיקר שהיא לא תמכר לפלסטינים.

ישראל ביתנו, עם כל קשריה המפוקפקים עם ההון, ומרצ עסוקות בעיקר במאבקי שמאל וימין ובכך תורמות להפרד ומשול שהטיקונים כל כך נהנים ממנו.

ומה עם התקווה הגדולה בבחירות האחרונות –כחלון?

כחלון לא ויתר על העיסוק בענייני הגז כדי להמנע מניגוד עניינים. למעשה הוא לא ויתר על העיסוק בעניני הגז בכלל. הוא יכל להשאיר את הזירה לממונה על ההגבלים העסקיים ולהצהיר שיתמוך בכל החלטה שלו. בכך היה משאיר את ההחלטה בידי גורם מקצועי ניטראלי שאינו מקורב לידידו קובי מימון, מבעלי אתר הקידוח תמר. לעומת זאת, ברגע שמסר כחלון את הסמכויות שלו לראש הממשלה תוך כדי כך שהוא מודע היטב לעמדתו של נתניהו, הוא במודע הפר את הבטחת הבחירות שנתן לבוחריו. הוא למעשה החליט לתמוך באופן אקטיבי במונופול הגז-רק שבמקום שהוא ירים את ידו בעד -ביקש מנתניהו שיעשה זאת במקומו. דיוויד גילה הבין לאן הולכים פני העניינים. השבוע כשגילה שלא יקבל גב מהבוס החדש במשרד האוצר- הודיע על התפטרות.

משחק מכור- כבר אמרנו?

שאלה מעניינת נוספת היא מדוע כחלון לחץ לספח את רשות מקרקעי ישראל ואת הטיפול בנדלן תחת סמכותו, בו בזמן שאותו קובי מימון יושב על קרקעות רבות ומחזיק נדלן מסחרי עצום במדינה? הפעם כנראה לפי הגדרת כחלון-אין ניגוד עניינים. כמה נוח לשחק עם הגדרות כשאתה שר.

כל עוד לתאגידים פרטיים תהיה שליטה על הכסף וייצורו וכל עוד הפוליטיקאים יזדקקו להרבה כסף ותמיכה כדי להבחר, כנראה שנמשיך להיות הפלוטוקרטיה הגדולה ביותר (אבל לא יחידה) במזרח התיכון.

אין מנוס כנראה מלהגיע למסקנה שצריך להיות פה הרבה יותר רע לפני שיהיה פה טוב.

#בארץ