4 בדיות שמפיצה הממשלה כדי להכשיר את מונופול הגז בישראל

מאז התפטרות דיוויד גילה, גורמי תעמולה מפיצים טענות שנועדו להכשיר את מונופול הגז בקרב דעת הקהל ולגרום לדה-לגיטימציה לפעולות גילה. הנה 4 דברים שהם לא מספרים.

דיוויד גילה, הממונה על ההגבלים התפטר עקב התנגדותו למתווה האחרון שהציע צוות ממשלתי בראשות פרופ' קנדל. מדובר בהסדר 'פשרה' שגיבש הצוות מול מונופול הגז הטבעי של חברות דלק ונובל אנרג'י.

לטענת גילה, הממשלה נסוגה מתוכנית אחרת שגיבשה ביחד אתו בפברואר לפירוק מלא של המונופול. בכך למעשה הסכימה להסתפק בהסדר מרוכך יותר, שלטענתו לא יביא לתחרות בענף הגז הטבעי אלא יביא דווקא להנצחת המונופול. הממשלה לעומתו מעלה מספר טענות כדי להצדיק את התפטרות גילה ואת הנצחת המונופול על שוק הגז. לפניכם הטענות וההשוואתן מול העובדות

• המתווה של דיויד גילה מנע את פיתוח שדה הגז הגדול לוויתן

שדה הגז לוויתן לא יפותח, ככל הנראה, בשנים הקרובות. הגז הטבעי ישאר במעבה הים ללא תלות בהחלטות של דויד גילה או רגולטורים אחרים. גם אם הממשלה ושר האנרגיה יפטרו את הרגולטורים ויכנעו לדרישות תאגידי הגז, זה לא יביא לפיתוח מיידי של לוויתן, שכן לא הרגולטור הוא שמונע את פיתוח לוויתן אלא השוק שמפריע לפיתוח לוויתן. הבעייה האמיתית היא שאין קונים לגז. מדובר בשיקולים של כדאיות כלכלית והחזר ההשקעה, שימנעו את פיתוח השדה בטווח הנראה לעין. תוכלו לקרא על כך בהרחבה במאמר כאן.

• כולם הסכימו על המתווה –זה רק גילה שהתנגד

את הדייסה הנוכחית בתחום הגז בישלו לנו הפוליטיקאים בדמות שרי האנרגיה בעיקר לנדאו, והממונים על הנפט ש'כיוונו לדעת המנהיג' וסידרו לנו תסבוכת גורדית ב-15 השנים האחרונות: חילקו היתרים באופן חופשי, עצמו עיניים כאשר תאגידים החזיקו בהיתרים יותר מהמותר, לא פעלו כאשר תאגידים לא פנו לקבל היתרים, וכו'.

כך הגענו למצב בו שני תאגידים, נובל וקבוצת דלק, שולטים למעשה על כל משאבי הגז של ישראל.

ראש הממשלה ואחרים טענו שאין בכלל בעיה- הדרג המקצועי הגיע למסקנות מסוימות והחליט על מתווה מסויים והפוליטיקאים החליטו לגבות אותו. דיוויד גילה חשב שכל האחרים טועים אבל לא הצליח לשכנע אותם, ואז הוא התפטר. אלו הטוענים כך מיתממים או שהם טיפשים. התהליך היה הפוך- כמו שנאמר: 'הפוך גוטה, הפוך'.

לאורך כל השנים הרגולטורים כולל אנשי המקצוע במשרדי הממשלה, לא עשו דבר לצורך הסדרת שוק הגז. הם השאירו את ההחלטה בנושא לדרג המקצועי -דיויד גילה ואבי ליכט. השניים הגיעו למסקנות מסוימות, שלא תמכו בעמדות תאגידי הגז. דיוויד גילה אף החליט לאחרונה על מתווה מעשי הפוגע בקיום המונופול של התאגידים. זה מה שגרם לנתניהו סוף סוף להתעורר ולפעול. הוא הודיע על הקמת צוות בראשות איש אמונו ועושה דברו, פרופ' יוגין קנדל. מדובר בפרופ' שנדמה לעיתים שחלק מדעותיו, כפי שהשמיע בעבר, כאילו נלקחו מדף המסרים של דוברות תאגידי הגז. היה ברור לכל בר דעת כי הצוות, שמטרתו הרשמית היתה לגבש מדיניות ממשלתית למשק הגז הטבעי, הוקם בעיקר על מנת לרצות את התאגידים הזועמים. התוצאות כצפוי לא איחרו לבוא.

הצוות גיבש לפחות שלשה מתווי מדיניות וכל אחת מהן הלכה עוד צעד לקראת תאגידי הגז. המתווה האחרון המוצע אומר בעיקר שני דברים: לא תהיה תחרות ולא יהיה פיקוח על מחירי הגז.

• פיקוח על מחירי הגז הוא אסון למדינה

עמדתו של קנדל בנושא פיקוח המחירים ברורה. הוא צוטט אחרי פיטורי גילה כמי שאומר את הדברים הבאים: "פיקוח על מחירים זה רעיון מאוד אטרקטיבי בהתחלה – ומתברר כאסון בהמשך. אין מדינה שניסתה פיקוח על מחירים בענף האנרגיה – והצליחה בו". מעניין לדעת באיזה עולם בדיוק חי קנדל כי הרי מחירי הבנזין והמזוט בארץ מפוקחים מזה שנים.​

• בניגוד למתווה גילה - המתווה החדש מקובל על כולם ו'ניתן כבר לצאת לדרך...'

אחד הדברים שראש הממשלה ויוגין קנדל לא מספרים, זה שכלל לא ברור באיזו סמכות פעל הצוות, שפעל ללא כתב מינוי וללא עריכת פרוטוקולים. בעיקר לא ברור כלל אם הסדר הפשרה המוצע ע"י הצוות ושהביא להתפטרות גילה, מקובל על תאגידי הגז ואם הוא אכן ימומש.

חשוב לשים לב למה נתניהו לא אמר. הוא לא אמר שהסדר הפשרה אכן סוכם על דעת תאגידי הגז ושהוא נחתם בראשי תיבות או בצורה של מכתב כוונות לא מחייב ע"י תאגידי הגז. גם לא מצאתי כל דיווח של תאגידי הגז דלק קידוחים ואבנר, החייבים לדווח לבורסה על אירועים מהותיים כמו ההסדר בו מדובר.

התוצאה כפי שכותב אבי בר-אלי בדהמרקר היא, שראש הממשלה אימץ באופן פומבי תוכנית 'סופית' נוספת לפירוק חלקי של מונופול הגז מבלי שאיש התחייב שתוכנית זו אמנם תמומש. הוא התחייב ציבורית ליישום התוכנית הזו מבלי שווידא בכלל כי יש לו פרטנרים ליישומה בהסכמה.

בר-אלי גם מסביר את ההשלכות החמורות של הדבר: "אמר מי שאמר על חברות דלק ונובל אנרג'י — את צמרתן לא מאיישים טיפשים. אם היריב שלהן [נתניהו] כבל את עצמו לתוצאה אחת, ויתר על ה"אס" שהחזיק באמתחתו, אך לא דאג לפני כן לסגירת שלל סוגיות מסחריות ורגולטוריות מהותיות שנותרו פתוחות — הוא נהפך לשבוי בידיהן. הרי איך יוכל [נתניהו] לחזור בעוד חודש אל הציבור ולומר כי נכשל בהשגת הסדר מוסכם?"

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במכון ון ליר

#ישראל