צו ההרחקה לברק כהן חשף בעיה מטרידה במיוחד עבור כולנו

זה לא מפתיע, שמערכת בנקאית שיכולה לגייס נשיא מדינה כדי ליחצן אותה, תיצר גם מערכת חוקים משלה. הדיון בצו ההרחקה שקיבל עו"ד ברק כהן ביום ה' חשף חלק מאותה מערכת.

"אני נמצאת כאן היום כאמא של דנה וגל כי אני מרגישה שהבנות שלי במצוקה ואני צריכה להגן עליהן" - מסרה לתקשורת רקפת רוסק עמינח לפני הדיון בבית המשפט ביום ה' האחרון. זמן קצר לאחר מכן החליט בית המשפט לקבל את עמדתה והוציא צו הרחקה נגד עו"ד ברק כהן, שידוע כמי שמטריד בקולניות את משפחתה כמחאה על תפקודה כמנכלית בנק לאומי. כך כתבה השופטת בהחלטתה: " פעולת מחאה גם אם אין בה שימוש בכוח פיזי אך עולה כדי השפלת האחר וביזויו, התחקות אחר אדם, בילוש אחרי האחר ומעשים שגורמים לחרדה וביוש אינם לגיטימיים ... קל וחומר של מי שלא מלאו לה 18 שנים".

דברי השופטת די מקוממים ולא בגלל שחלילה היא לא צודקת. להיפך, היא מילאה את חובתה. הבעיה היא שמדבריה זועקת לשמיים הפרה של עקרון בסיסי במערכת משפט במדינה דמוקרטית שהוא "השוויון בפני החוק" . הרי אם נחליף בתחילת הנימוק להחלטה את צמד המילים "פעולת מחאה" (של ברק כהן) בצמד המילים "פעולת גבייה" (של הבנקים) נקבל תמונה זהה להחריד – אלא שהפעולה הראשונה פסולה על פי מערכת החוק והשניה לגיטימית ואף נתמכת על ידה בצורה כמעט עיוורת.

למי שעדיין לא מכיר איך מערכת גביית החובות עובדת – הנה הסבר קצרצר: אלו שלא מצליחים להשיב חובות לבנק מועברים לטיפולם של עורכי דין מטעם הבנק. עורכי דין רבים מנצלים את מצוקת החייב, שלרוב אין לו משאבים כדי לקבל ייעוץ מקצועי מגורם שיגן עליו, ודורשים ממנו סכומי כסף דמיוניים גבוהים בהרבה מהחוב המקורי. במקרים רבים מדובר במאות אחוזים מעבר לחוב המקורי. זה נראה אף לעיתים כאילו שהם מובילים את החייב לפשיטת רגל בכוונת מכוון - ויש לכך גם סיבה טובה. עבור עיקול דירה למשל יקבל עורך הדין 8% מערך הדירה, בעוד אם יגיע לפשרה יקבל כמה אלפי ש"ח בודדים בלבד. למעשה לעורכי הדין של הבנק אין אינטרס לבוא לקראת החייב (למעט טייקונים) ועבודתם מתרכזת לרוב סביב הנסיון לנפח את החובות תוך הפעלת לחץ, השפלות, ביזוי ואיומים על החייב והסובבים אותו - כולל ילדיו. כל זה יעשה עד ביצוע העיקול או עד שיגיעו למסקנה שמיצו את פוטנציאל הגבייה המקסימלי בתיק. ברוב המוחלט של המקרים הדבר יעשה בגיבוי מלא של מערכת החוק ולשביעות רצונה של הנהלת הבנק.

הצו שניתן במקרה האחרון מעורר לפיכך כמה שאלות שצריכות להטריד את כולנו:

* האם המצוקה הנגרמת לילד קטן, שלמרות תחנוניו ותחנוני הוריו, הטאבלט שלו נלקח ממנו בגסות על ידי מעקלים מטעם הבנק (סיפור אמיתי), שונה מהמצוקה הנגרמת לבת של מנכ"לית בנק שצועקים ליד חברותיה במגהפון שאמה גנבת (גם זה סיפור אמיתי)?

*ילד הוא ילד הוא ילד. ולא משנה מאיפה הגיע ולאיזה עשירון הוא שייך – ילד צריך להיות מחוץ למשחק. אם כך מדוע החוק מגן על ילדי הבנקאים מפני אזרחים, אך לא מגן על ילדי אזרחים מפני פעולות הבנקאים? או אם נסתכל על הצד השני של המטבע: מדוע אותה פעילות שראשי הבנקים אחראים לה, ונחשבת לגיטימית בעיני בתי המשפט, הופכת לפעילות "לא לגיטימית" אם היא מבוצעת על ידי אזרחים?

בשביל לענות על השאלות המטרידות האלו, ארחיק לרגע קט עד דרום אפריקה – שם הוגשה במאי 2012 תביעה מתוקשרת, מהגדולות שהונחו אי פעם בבית משפט בעולם, נגד המערכת הבנקאית. מגיש התביעה מייקל טלינגר נחשב ל"ברק כהן" של דרום אפריקה, רק שהוא, בניגוד לכהן, בחר לפעול נגד המערכת בערוצים ה"מקובלים". טלינגר הניח בפני בית המשפט 1100 עמודי תביעה המתארים לפרטי פרטים מדוע כיום המערכת הבנקאית היא למעשה הונאה. בית המשפט, לעומת זאת, דחה את התביעה מבלי שערך דיון אמיתי אחד בעניין. הנימוק בו השתמש השופט: 'אין לתביעה סיכויי הצלחה'.

"זה מדהים! - הם דחו את התביעה לפני שבכלל שמעו את הטיעונים שלי" כתב לי טלינגר כשניסיתי להוציא ממנו קצת יותר פרטים בעניין. בהמשך סיפר שהמסקנה שלו מאותו נסיון תביעה היא שאין היום שום אפשרות לנצח את הבנקים דרך בתי המשפט. החוקים, טוען טלינגר, מעוצבים כמעט בכל מדינה בדמותם ובצלמם של הבנקים באמצעות ובעזרת מערך אדיר של לוביסטים ועורכי דין מקושרים ויקרים.

פעילותו של כהן נעשית על פי אותן אמות המוסר של מערכת הגבייה הבנקאית. הוא גם לא מסתיר זאת. לכן מערכת חוק שוויונית שהיתה רואה בפעילותו כלא לגיטימית, היתה מוציאה צו הרחקה גם לבנקאים (או מי משלוחותיהם) מבתי החייבים. כל זה עד שיכוננו מערכת גביית חובות ראויה, הוגנת, מוסרית ומכבדת, כי אדם שלא מצליח להחזיר חובות הוא לפני הכסף קודם כל בן אדם. בטח ובטח שגם ילדיו - גם אם לא נולדו למנכלית בנק.

#בארץ