אחרי המשאל: האם יוון תנפיק מטבע משלה שיועבר ישירות לאזרחים?

הצבעת אזרחי יוון נגד תכנית הצנע באיחוד היא צעד קטן בדרך להתנתקות מכלכלה מבוססת חוב. שאלת המיליון אירו – מה צריכה יוון לעשות עכשיו כדי להתנתק סופית מכבלי החובות הבנקאיים והאם תבצע צעד זה?

יציאתה של יוון מגוש האירו אולי לעולם לא תקרה, אולם כעת יותר מפעם מדובר בתרחיש שיכול גם להיות קרוב מתמיד. אילו תשכיל יוון לאמץ את הצעתם של מספר כלכלנים מובילים, יש סיכוי שציפראס יוכל להכנס לדפי ההיסטוריה כמי שבישר את סוף עידן הכוח הכמעט אינסופי של הבנקים דרך המערכת המוניטרית.

נתחיל מהבעיה : יוון כמו כל מדינה אחרת לא תוכל להתגבר על חובות העתק שלה על ידי צבירת חובות גדולים יותר, כפי שרוצים ראשי האיחוד האירופי שתעשה. לכן יוון רוצה להקטין את החוב שלה על ידי הגדלת ההוצאות בתוך כלכלתה. הוצאות גדולות יותר משמעותן שתהיה יותר צריכת שירותים ומוצרים של עסקים יווניים. הגדילה הזו תאפשר לעסקים להעסיק יותר עובדים ולהגדיל את השכר. רמות גבוהות יותר של תעסוקה והכנסות גדלות, יעודדו יותר משקיעים מהמגזר הפרטי להכניס את היד לכיס ולהשקיע, מה שיוביל לעוד התרחבות עסקית והוצאות וחוזר חלילה.

כרגע משקיעים מבחוץ בודאי לא יוציאו כסף על עסקים ביוון. גם הגדלת ההוצאות מצד הממשלה הענייה ביוון לא באה בחשבון. כל שנותר הוא לעודד את אזרחי יוון לצרוך. הבעיה היא שבשביל לעודד צריכה צריך עוד כסף. הדרך היחידה היום ליצור כסף חדש בכלכלה המודרנית היא על ידי הלוואות שמייצרים הבנקים. 97% מהכסף בכלכלה מיוצר על ידי הבנקים פרטיים בצורה ממוחשבת בעת מתן ההלוואה והשאר כשטרות על ידי הבנק המרכזי. כלומר היוונים צריכים לעודד את המגזר הפרטי לקחת יותר ויותר הלוואות/חובות מהבנקים על מנת להגדיל את כמות הכסף וההוצאות.

פה נמצא גם הפרדוקס הגדול: אחת הבעיות הגדולות ביוון היום הן רמות החוב הגבוהות של המגזר הפרטי, שמכבידות על הכלכלה. מצד שני אם אותו מגזר לא יגדיל עוד את החוב שלו, לא יכנס עוד כסף לכלכלה והכלכלה היוונית לעולם לא תצליח להחלץ מהמשבר אליה נקלעה. מזכיר קצת כמו ניסיון למלא בריכה עם צינור צר כאשר בתחתית הבריכה יש חור גדול.

אם ביוון מתכוונים להחזיר את הדרכמה, לא יהיה זה הגיוני לבסס אותה שוב על אותה מערכת כספית המבוססת על חוב. מערכת שנכשלה שוב ושוב לאורך ההיסטוריה. במשך שלוש או ארבעה מאות השנים האחרונות, אירופה, אסיה, אמריקה הלטינית וצפון אמריקה היו נתונים לגאות ושפל הפרו-מחזוריים, הן היו צריכות להתמודד עם מיליוני מובטלים ועם שנים של צמיחה שלילית. אי אפשר לפתור בעית חובות על ידי הגדלה נוספת של החוב. הגיע אולי הזמן לחשוב על מערכת אחרת.

אילו יעברו היוונים למערכת כסף ריבונית ,שבו הכסף ייוצר כולו על ידי הבנק המרכזי ולא הבנקים הפרטיים–, הדבר יוכל להביא מספר יתרונות גדולים. סימולציה שביצעו בקרן המטבע על מערכת כזו למשל, גילתה שבמקרה כזה תקבל יוון מערכת בנקאית טובה יותר ובטוחה יותר. החוקרים גם הגיעו למסקנה שתחת התנאים האלה יש סיכוי שיוון תוכל להפחית את חובה בצורה דרסטית ולהקטין את הסיכון למשברים.

במערכת כסף מסוג זה, הכסף ייוצר על ידי הבנק המרכזי ויוזרם ישירות לציבור בצורה של כסף נקי (ללא חוב נושא ריבית) דרך תקציב המדינה או/ו תשלום בסיסי לכל אזרח בכל חודש (ראו ראיון מצולם עם פרופ סטיב קין בנושא). כלומר כל אזרח יקבל סכום בסיסי כל חודש לחשבון הבנק שלו. הרעיון הוא שכל אזרח שנושא חוב, יחזיר אותו באמצעות הכסף החדש שיוזרם אליו לחשבון. למי שאין חוב יוכל להשתמש בכסף כדי להגדיל את ההוצאות שלו. בכך בו זמנית גדלות ההוצאות בכלכלה אך מנגד החוב פוחת. תרחיש כמעט בלתי אפשרי בכלכלה הנוכחית.

ברעיון זה המנתק את הצורך בהגדלת החוב כדי לייצר שגשוג, תמכו בעבר גדולי הכלכלנים התומכים בשוק החופשי ובינהם פרופ מילטון פרידמן וארוינג פישר. כיום תומכים בו בין השאר גם פרופ' סטיב קין ובכיר הפרשנים הכלכליים בעולם, מרטין וולף .

האם זה תרחיש שיכול להתרחש בקרוב? מרטין וולף טוען שפתרון כזה יונח על השולחן במקרה של משבר גדול. בשביל היוונים מדובר במשבר כל כך גדול, שכל עניינם נראה שמתרכז כרגע סביב השרדות במציאות הבלתי אפשרית שנכפתה עליה, ופחות בשנויים דרמטיים כפי שמוצגים פה. לעומת זאת ממשלת יוון החדשה אף פעם לא הפסיקה להפתיע...

#בעולם