הכירו את המשטר החדש של ממשלת נתניהו: סוציאליזם לתאגידים

ישראל, יחד עם ארצות כמו גינאה המשוונית, הן היחידות בעולם שהסכימו לוותר על זכויות החקיקה שלהן לטובת שליטה בלעדית של תאגידי ענק על בית המחוקקים. הויתור הזה הוא כבר לא שאלה על גז אלא על הדמוקרטיה .

סגרו את הדמוקרטיה? רוה"מ נתניהו בפגישה עם מזכיר המדינה ומחזיק במניות נובל אנרג'י -ג'ון קרי

תאגידי הגז קבלו במתווה הגז בסעיף 'יציבות', התחייבות ממשלתית שלא לשנות את החוקים והתקנות בתחומי הנפט והגז בפרט ובתחומי המיסוי בכלל, ולא להטיל עליהם מגבלות על כל פעולותיהם למשך 10 שנים.

הסעיף הזה נוגע לאושיות קיום המדינה כמדינת חוק דמוקרטית עם הפרדת רשויות. הסעיף הזה הוא אנטי-דמוקרטי, ולמעשה מוציא את הדמוקרטיה אל מחוץ לחוק.

שימו לב מה אומר עליו בגץ בעתירה שהגישה חברת בזק בעבר נגד שרת התקשורת:

"לא יעלה על הדעת כי משהוענק רישיון כללי - ולו מכוח חוק - יהיה הוא בלתי מוגבל בהיקף, במהות, במקום ובזמן, והשר לא יוכל לעולם להפעיל את שיקול דעתו לפי אותו חוק עצמו אם יחול שינוי במדיניות הממשלה או בצרכי המשק, ותתקיימנה העילות המסמיכות אותו לעשות כן".

אם הסעיף הזה יאושר ויתקבל בכל צורה 'מרוככת' שיתקבל, הרי שהממשלה תיתן לתאגידי הגז כח למנוע או לבטל הליכי חקיקה דמוקרטיים. תאגידי הגז יקבלו למעשה זכות וטו על מדיניות ציבורית לאומית.

קבלת סעיף ה'יציבות' משמעותו הגבלה למעשה של יכולתה של הכנסת וכנסות עתידיות לחוקק חוקים ותקנות ושחיקת זכותה הבסיסית של המדינה לחוקק חוקים. רק בישראל ובארצות כמו גיניאה המשוונית הממשלה מוכנה לוותר על אפשרויות החקיקה.

חשוב לקרוא את המאמר של עו"ד עידו באום ואת דברי פרופ' ברק מדינה בנושא זה בחוות הדעת שלו בעניין כיל (סעיפים 10-17): "הממשלה אינה מוסמכת לכבול את כוחה של הכנסת..... וגם הכנסת אינה מוסמכת לכבול את סמכות החקיקה שלה בעתיד שלא במסגרת חוק-יסוד".

כולנו רוצים ביציבות, כולנו מעוניינים בהגנה מפני אירועים 'שליליים'. תאגידים עסקיים מעוניינים ב'וודאות רגולטורית' כמובן בכיוון אחד. הורדת מס החברות במהלך העשור האחרון הכניסה לנובל אנרג'י, דלק קידוחים, אבנר חיפושי נפט, ודלק השקעות ונכסים, השותפים בפרויקט ים תטיס, סכומים בהיקף של עשרות מיליוני דולר. לא שמענו אז כל תלונות על 'אי ודאות רגולטורית'.

אין בעולם הנאור 'ודאות רגולטורית'. רוב מדינות הנפט בעולם המערבי הנאור משנות את חוקי המס, בין השאר לצורך הגדלת חלק המדינה בהכנסות הגז.

בריטניה ונורבגיה עשו מהלך דומה לאחר גלוי הגז והנפט בים הצפוני, והמשיכו ושינו את החוקים הרלבנטיים מספר פעמים במהלך 40 השנים האחרונות. בריטניה שינתה את חוקי הנפט כמעט כל שנתיים. קנדה ביטלה בסוף 2006 את הפטור ממס שהייה על תאגידים הדומים לשותפויות הגז בארץ, ואלסקה הגדילה את החלק שלה בהכנסות ושינתה את תנאי החוזים כך שתקבל נתח גדול יותר בהכנסות עם עליית מחירי הנפט והגז.

בכל העולם תאגידי האנרגיה מתלוננים ומנהלים משא ומתן אגרסיבי מול הממשלות. אבל בעולם הנאור הממשלות לא נכנעות לדרישות ל'וודאות רגולטורית'. במקום שהמדינה, בתגובה לדרישה החצופה הזו תזרוק את תאגידי הגז מהחדר,היא קבלה את הדרישה, הרי לפי נתניהו חייבים להגיע להסכם ומהר.

את הסיכון של אי וודאות רגולטורית לוקח על עצמו כל גוף עסקי בכל מדינה. אין אפשרות למנוע סיכונים אלו, זו הדמוקרטיה. אלו הן מושכלות יסוד של הדמוקרטיה.

תאגיד עסקי שרוצה לעשות עסקים בישראל חייב להתאים עצמו ולחיות עם סיכונים אלו.

השאלה הבסיסית אותה אנו צריכים לשאול בענין מתווה ההסכם היא למה נציגי הממשלה צריכים לדון בהסכמים שיקטינו את הסיכונים שנוטלים תאגידי הגז? לעסקים פרטיים אין כל זכות לצפות שממשלת ישראל תגן עליהם מפני סיכונים שהם עצמם בוחרים לקחת, כולל סיכונים הבאים משינויים רגולטוריים שהם עצמם מציינים בדוחות ובתשקיפים שלהם. ושהם לבד ירוויחו מהם. סיכון כולל סיכון של אי וודאות רגולטורית הוא חלק מהעולם העסקי.

לפי האידיאולוגיה של שוק חופשי ממעורבות ממשלתית, התאגידים והמשקיעים בתחום הגז אמורים לשאת בסיכונים. הם לא אמורים להפעיל את המערכות הפוליטיות בארץ כדי למנוע חקיקה או כדי לייצר חקיקה שתספק להם הגנה פיננסית על חשבון הציבור.

זה לא שוק חופשי וזה לא קפיטליזם, זה סוציאליזם לתאגידים.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר