חתן פרס נובל מסמן את הבעיה של הכלכלה היום: "יש מעט מידי חובות"

לא זו לא בדיחה. זה מה שבאמת כתב חתן פרס נובל לכלכלה, פול קרוגמן, בטור בניו יורק טיימס. מדהים לראות שוב ושוב את הכלכלנים מנסים לפתור את בעית החובות העולמית על ידי הזרמת חובות נוספים ואחר כך עוד מופתעים למה זה לא עובד.

פול קרוגמן. תמונה: commonwealth.club

בשנת 2007 פרץ משבר הסאב פריים ואיים על כל הכלכלה העולמית. הסיבה המרכזית לפרוץ המשבר היו הררי החובות שהסתובבו בתוך כל המערכות הפיננסיות. מאז המשבר הגדילו גם הממשלות את חובותיהן בעוד כמה טריליוני דולרים נוספים, אבל לדעת חתן פרס נובל לכלכלה, פול קרוגמן, זה לא מספיק. לטענתו צריך עוד מאותו הרעל שהוביל למשבר הגדול כדי לצאת ממנו. מזכיר במשהו ניסיון לפתור בעית אלכוהוליזם עם עוד אלכוהול.

במאמר שפרסם בסופ"ש בניו יורק טיימס, שכותרתו "חוב הוא טוב" , אתגר קרוגמן את קוראיו בשאלות האם החוב ציבורי הוא באמת רע כמו שמספרת האגדה? או האם חוב ממשלתי יכול למעשה להיות דבר טוב?

"תאמינו או לא"- כותב קרוגמן- "כלכלנים רבים טוענים כי הכלכלה זקוקה לכמות מספקת של חוב ציבורי כדי לתפקד היטב. וכמה זה מספיק? אולי יותר ממה שיש לנו כיום." בהמשך מסביר קרוגמן שמה שפוגע היום בכלכלה העולמית הוא שהממשלות אינן נמצאות מספיק עמוק בתוך הר החובות.

"אני יודע שזה נשמע מטורף, אחרי שאנשים מאוד רציניים טענו שאנחנו חייבים לקצץ את הגירעונות ולהפחית את החוב עכשיו עכשיו עכשיו או שנהפוך ליוון"- מודה קרוגמן. אז למה בכל זאת כן להגדיל את החוב? על פי קרוגמן יש כמה תשובות:

"תשובה אחת מדברת על כך שהנפקת חוב היא דרך לממן דברים בעלי שימוש רב. ארצות הברית סובלת מליקויים ברורים בכבישים, מסילות, מערכות מים ועוד; בינתיים, הממשלה הפדרלית יכולה ללוות בריבית נמוכה ברמה היסטורית. אז זה זמן טוב מאוד ללוות ולהשקיע בעתיד, וזמן רע מאוד למה שבאמת קורה: ירידה חסרת תקדים בהוצאות הבנייה הציבורית המותאמת לגידול באוכלוסייה והאינפלציה" - הסביר קרוגמן.

תשובה שניה היא, שעל פי קרוגמן החוב הממשלתי הוא יחסית יציב ויכול לסייע למשקיעים לנהל סיכונים בצורה טובה יותר.

האמת שטענתו של קרוגמן לא רק שנשמעת מטורפת, היא מטורפת לגמרי. הרי ארה"ב מאז 1861 מעולם לא הצליחה לצמצם את החוב הממשלתי שלה, וזה הלך והצטבר עד לצונאמי חובות של למעלה מ-18 טריליון דולר היום. מי שמשלם את המחיר של כל זה הם האזרחים והדורות הבאים. התשלום בא דרך אינפלציה (הדולר איבד מערכו למעלה מ-90% ב100 השנים האחרונות), קיצוץ בהוצאות (ראו למשל את הגשרים המתפוררים ברחבי ארה"ב) ומיסים. בנוסף, אין חולק על כך שהריבית שנמוכה היום באופן היסטורי, תעלה בעתיד - ואז איך ארה"ב תוכל להחזיר את החוב שנלקח שנים קדימה, כאשר כבר היום בריבית אפס היא לא מצליחה להחזיר אותו? - אז על איזה עתיד בדיוק מדבר קרוגמן?

קרוגמן ממשיך באותו הפתרון שהאליטה הכלכלית המקובעת והישנה מובילה מזה עשרות שנים. במידה רבה היא עושה זאת כפועל יוצא של עקשנותה לעבוד על פי תאוריות ומודלים כלכליים, שהוכחו כמנותקים מהמציאות, ושלא עודכנו מאז אמצע המאה הקודמת. היא מנסה לפתור בעיה באמצעות אותה הבעיה. היא מנסה להקטין את הר החובות על ידי הגדלתו - והכל רק כי אותם מודלים רואים ביצירת חובות כדרך היחידה לייצר כסף חדש ולהמריץ איתו את המשק.

חבל רק שקרוגמן והקולגות שלו, מתעלמים מאופציה נוספת שמאפשרת להגדיל את כמות הכסף ללא הגדלת החוב - בדיוק כפי שעשו לינקולן בארה"ב והממשלה הקנדית עד שנות ה-70. הרעיון בשני המקרים היה מאד פשוט: אין שום סיבה שהמדינה תקח חובות כדי לממן את פעילותה, אם היא יכולה לייצר את כספה שלה ללא חוב. אבל איך אפשר לצפות מכלכלן כמו קרוגמן שיכיר את הפתרון כאשר חוקר בקרן המטבע, שהיה גם מנהל בנק, הוכיח בהרצאה מרתקת שקיים, שקרוגמן בכלל לא מבין איך בסיס מערכת הכסף עובד (ראו מדקה 3:27) והוא לגמרי לא הכלכלן המוביל היחיד שלא מבין זאת:

מאמר מעניין בדיוק בנושא התפרסם רק בשבוע שעבר בוול סטריט ג'ורנל. בכתבה תואר איך נוצר הכסף בעולם וניתן הסבר על הפתרון הכל כך מתבקש שקרוגמן מתעלם ממנו. הנה קטע קצר ממנו בתרגום חופשי:

"הרבה אנשים חושבים שהבנק מלווה כסף של פקדונות של אנשים שביקשו לחסוך. מה שקורה באמת הוא שבכל פעם שבנק נותן הלוואה הוא יוצר כסף אלקטרוני חדש בהינף הקשת מקלדת ומזין אותו בחשבון הלווה."

במילים פשוטות רוב הכסף בכלכלה נוצר על ידי חובות/הלוואות שמייצרים הבנקים. התוצאה, על פי הכתבה, הן ממשלות שנאלצות ללוות את אותו כסף/חוב שהבנקים מייצרים על מנת לממן את פעילותה. הפתרון המוצע בכתבה הוא לדרוש מהבנקים להלוות רק כסף שבאמת קיים אצלם. יצירת כסף תהפוך להיות שמורה באופן בלעדי אצל המדינה ותעשה באופן עצמאי על ידי הבנק המרכזי. כך הממשלה במקום ללוות את הכסף שהבנקים מייצרים כחוב, תוכל להנות מכסף נטול חוב שיוזרם אליה מהבנק המרכזי ויאפשר לה לבצע את כל פעולות התשתית שקרוגמן ציין, והכל מבלי שיהיה צורך להגדיל את החוב.

בוול סטריט ג'ורנל בדקו מה היה קורה אם פתרון כזה היה מיושם היום. זה מה שנכתב: "כלכלנים אמריקאים בראשות הנרי סימונס ואירווינג פישר קראו ליישום מערכת דומה בתקופה שלאחר השפל הגדול. התכנית ידועה בשם תכנית שיקגו. בשנת 2012 חוקרי קרן המטבע ניערו את האבק מעל התכנית ומצאו ראיות התומכות בטענותיו של פישר." הם קבעו כי מערכת כזו תגרום למערכת הבנקאית להיות יציבה יותר וגולת הכותרת היא שהיא תפחית באופן דרמטי את החוב הציבורי והפרטי מבלי שצמיחת המשק תפגע.

גדול הפרשנים הכלכליים בעולם, מרטין וולף, טען בראיון שהעניק לאחרונה לאורי פסובסקי מכלכליסט כי "ייתכן שההצעות האלה מרחיקות לכת, אבל עלינו לשקול את האזהרה שאם לא נלך רחוק יותר נסתכן בעוד משבר, גרוע יותר". לתשומת ליבו של הכלכלן פול קרוגמן.

#עבדותמודרנית