"היד הנעלמה" בשווקים נחשפה 20 דקות לפני תום שעת מסחר

לעיתים, אנו הסוחרים בשווקים, נתקלים בסוג של אינפורמציה אותה איננו יכולים לקבל כהגיונית, למרות שהיא אכן אמיתית ומצביעה על משהו נסתר ומסתורי. זה בדיוק המקרה שנחשף לאחרונה ויכול לשפוך אור על הידיים המניעות את השווקים.

אני מודה שאני קצת Old-Fashioned. בעיני, צריך להיות הגיון מסוים מאחורי השיטתיות שעל פיה אני פועל בשווקים הפיננסיים. דברים כמו המגמה, אתראות מקדימות, וקביעת נוהל הסיכון שלוקח בחשבון את הרקע הכלכלי, כל אלו ניראים לי חשובים למדיי.

אבל, יש ולעיתים אנו נתקלים בסוג של אינפורמציה אותה איננו יכולים לקבל על פניה כהגיונית למרות שהיא אכן אמיתית ומצביעה על משהו נסתר, מסתורי והיכולה בהחלט להיות בסיס למשהו שיטתי ורווחי. זהו המקרה של היום. גרף מעניין במיוחד, מחברינו ב-Nanex, ובתיווך המסור הרגיל של חברינו מ-Zerohedge:

תחילה תיאור המוצג:

לפניכם חלוקה של כל שעת מסחר ביום המסחר השלם. את אותה שעה מחלקים לחלקים של חמש דקות, כאשר הלוגיקה אומרת מה היה קורה אם הינו קונים את חוזה ה-ES (החוזה העתידי המייצג את מדד S&P500 המייצג מניות של 500 תאגידים, רובם אמריקאים) בכל תחילתה של תקופת החמש דקות, ומוכרים אותה אחרי סיומה.

אם היינו עושים זאת, מאז 2005, מה היה קורה לנו מבחינה פיננסית? התשובה ברורה בעליל: עבור רוב היום התוצאה הייתה די מאכזבת, וניאטראלית. לעומת זאת, בשתי תקופות של כל שעה, ישנן תוצאות חריגות למדי:

· קניה בכל דקה 40, ומכירה בכל דקה 45, הייתה מניבה רווחים עצומים (קו עבה כחול).

· קניה בכל דקה 50, ומכירה בכל דקה 55 הייתה מניבה הפסדים גדולים (קו עבה אדום).

עד כאן המצב, והעובדה ההיסטורית. ומה כל זה אומר לנו לגבי השוק? והאם אנו יכולים לנצל מידע זה על מנת לעשות לביתנו?

נתחיל בשאלה השניה כראשונה: התשובה היא כן, אבל. האבל נובע משתי תצפיות אמפיריות שיכולתי לבצע לאורך השנים: עובדת היות הסטטיסטיקה הזו עכשיו גלויה לכול, ממעיטה מסיכוייה להמשיך להתקיים. שנית, ההתמדה בביצוע המהלך כל שעה במשך כל יום המסחר דורש ביצוע אוטומטי. קושי זה מגביל את העניין לכמות יחסית קטנה של שחקנים היכולים לייצר את כל סביבת הביצוע מסביב ללוגיקה הפשוטה המוצגת בצורה אוטומטית.

ועכשיו נחזור ונשאל את עצמנו שוב:

מה זה באמת אומר על השוק? לא הרבה. המהות קיימת, ואת זה לא ניתן להכחיש. למה הדקה ה-40 היא שעת הזהב, והדקה ה-50 היא שעת הדכאון? זאת ללא קשר עם המגמה או מצבי השוק וזאת במשך שנים אשר כללו תקופות של התלהבות גדולה (2005-2007) ותקופות של משבר סיסטמי חמור (2007-2009)?

ההנחה שלי אומרת שקיים כאן משהו אדמיניסטרטיבי המנווט את המבצעים של המוסדות הפיננסיים הגדולים לשעה מסויימת. השערה זו אומרת שאופי ניהול יום העבודה בין המבקשים לעשות למי שבפועל מבצע, גורם לפקודות הרכישה בשוק להיות "בצינור" סביב הדקות 30-35 של כל שעה עגולה, ומגיעות לביצוע סביב הדקה ה-40. ואותו הדבר, אבל הפוך, כאשר מדובר בחיסול חלקים מתיקי אותם מוסדות סביב הדקה ה-50. המשהו הזה כנראה אינו נמצא בשליטה רצונית, אלא קיים ברקע של המערכת הפיננסית, ואף פעם לא עורר תשומת לב מיוחדת עד עכשיו.

העובדה שגורם הניתוב אינו ידוע לנו אינו אומר שהוא לא ידוע למבצעים עצמם, וייתכן שהם, כשלב האחרון של המהלך, אף מקצינים את ההשפעה. בכל אופן, הנה הגרף, ונסכים על סיבתיות עטויה ערפל.

לרובנו זהו קוריוז אבל הנקודה שרציתי להעביר היא שהנחת הכאוס והאקראיות, המיוחסת לשווקים מופרכת לא רק עקב הניסיון שלנו מן התורה הטכנית, אלא גם מופרכת לעיתים על ידי תופעות "מוזרות", המאשרות שה"ריקוד" הרבה יותר מסודר ממה שחושבים.

משה שלום הוא ראש מחלקת המחקר של FXCM ישראל

#בעולם