מדוע אנשים הגונים כמו פלוג וששינסקי תומכים במתווה הגז?

רבים שואלים איך הגענו למצב שאנשים בעלי מוניטין יישרו קו עם מתווה הגז? התשובה מגלמת בתוכה הטעיה גדולה שעלולה להרוס בעתיד לאותם אנשים חלק מאותו המוניטין שהשיגו בעמל רב.

כיצד יתכן שאנשים טובים וחכמים כמו פרופסור יוג'ין קנדל, אמיר לוי ואבי ליכט כתבו את מתווה הגז, ורבים אחרים מומחים מהשורה הראשונה, אנשים ישרים ובעלי מוניטין כמו פרופסור איתן ששינסקי, ד"ר קרנית פלוג, ד"ר מיכאל שראל, כולם תומכים במתווה?

תאגידי הגז בנו סיפור המבוסס על מסרים פשוטים: 'צריך להוציא את הגז מהאדמה' ו'צריך לפתח את לוויתן'. פיתוח לוויתן יביא לנו, לטענתם ולטענת דובריהם והתומכים במתווה, טובות מכל הסוגים: המתווה הזה יכניס מיליארדי שקלים לקופת המדינה, הוא יתן לנו בטיחות אנרגטית ויתירות והוא יתן לנו יתרונות מדיניים בטחוניים. כדי לקבל את כל הדברים הטובים האלו, שחלקם נכון, חלקם חצי אמת וחלקם לא נכון אם לא שיקרי, צריך למכור את הגז בלויתן וצריך לפתח את לוויתן. תאגידי הגז הבטיחו שהם יפתחו את לויתן, ימכרו את הגז ובתמורה בקשו כמה דברים 'פעוטים' לכאורה.

הסיפור שבנו תאגידי הגז הוא סיפור קליט ושלם: כדי להוציא את הגז מהאדמה צריך לפתח את לוייתן; כדי לפתח את לוויתן צריך לייצא גז. המקום שאפשר לייצא אליו גז בכמויות הנדרשות הוא מצרים; יצוא הגז למצרים בהיקפים בהם מדובר, כ- 2 מיליארד דולר לשנה לפי מכתבי הכוונות עם יוניון פנוסה ובריטיש גז, יתן את הבטוחה לבנקים, שיתנו את המימון לפיתוח לוויתן. והינה סיפור שלם.

הסיפור הזה נקלט והוטמע, חברי צוות קנדל (יוג'ין קנדל, מוריס דורפמן, אבי ליכט, אמיר לוי, ואחרים) אטמו עצמם לדעות מנוגדות, לא שמו לב או שלא הבינו שהסיפור מתבסס על ההנחה שיהייה ייצוא משמעותי של גז מישראל למצרים, לירדן, לטורקיה, ודרך מצרים לאירופה. לדוגמה, דברי מוריס דורפמן בועדת הכלכלה: "אנחנו צריכים את החוזה עם החברות במצרים לפיתוח מאגר לוויתן." אבל אם אין אפשרות ריאלית לייצא גז, ולא יהייה ייצוא של גז מישראל בכמויות גדולות ולאורך זמן, כל הסיפור הזה של תאגידי הגז מתמוטט וקורס.

כתוצאה מכך צוות קנדל בנה מתווה גז שנותן לתאגידי הגז, בין השאר, את הדברים הבאים: ודאות רגולטורית החותרת תחת הדמוקרטיה הישראלית, התחייבות ממשלתית שלא לשנות את החוקים והרגולציות בכל מה שנוגע לתחום הגז במשך עשר שנים; חסינות רטרואקטיבית מהפללה בגין הסדר כובל; קיבוע מחירי הגז המונופוליסטיים הגבוהים שחברת החשמל משלמת וההצמדות האבסורדיות של מחירים אלו; היתר לייצא גז מתמר גם טרם פיתוח לויתן וביטול החובה להניח צנור שני מתמר, הפוגעים פגיעה קשה ביתירות ובבטחון האנרגטי של המדינה, ועוד ועוד. בתמורה תאגידי הגז הבטיחו, אך לא התחייבו, לפתח את לוויתן, למכור את זכויותיהם במאגרי כריש ותנין שאינם מפותחים.

אלא שהסיפור של תאגידי הגז בנוי על כרעי תרנגולת והכרעיים האלו קרסו בשבועות האחרונים. גילוי שדה הגז הענק זוהר במצרים מבטיח שמצרים לא תזדקק לגז ישראלי כאשר לויתן יפותח. ההודעה של ראש ממשלת מצרים בעקבות פסק הבוררות שהוא מקפיא את כל הדיונים על יבוא גז מישראל וההוראה שלו לעצור את כל האישורים ליבוא גז ישראלי למצרים עד שעניין הבוררות יפתר.

לאחרונה, הסתבר שיש גם אפשרות אחרת - תוכנית 'לוויתן קטן' - לפתח את לויתן ללא ייצוא, בהשקעה נמוכה יחסית של 1 עד 1.5 מיליארד דולר. תוכנית שיכולה להיות מכוסה כולה מהתקבולים ומהרווחים מתמר בלבד. אזכיר שהמכירות מתמר השנה צפויות להגיע לכ-1.5 מיליארד דולר והרווחים בהיקף של 1-1.2 מיליארד דולר.

לפי הפירסום ב'חדשות האנרגיה', ניוזלטר חשוב בתחום האנרגיה, התומך בדרך כלל בתאגידי הגז: "השותפים בשדה לווייתן נערכים לפתח את המאגר גם במקרה שבו לא יהיו חוזי יצוא שיבטיחו את מימון הפיתוח.....תכנית הפיתוח המצומצם מכונה "לווייתן קטן" ועלותה המשוערת כמיליארד דולרים".

האפשרות לפתח את לויתן בתכנית הפיתוח המצומצמת המכונה 'לווייתן קטן', כך שיענה לצרכים של ישראל בלי ייצוא גז, מורה על רדידות הטיעונים של ראש הממשלה, קנדל דורפמן ואלו שכתבו את המתווה. הם קבלו את הטיעונים, את הסיפור של תאגידי הגז, כתורה מסיני ולא טרחו לבדוק ולוודא שאין אפשרויות אחרות. אלא שאם אפשר לפתח את לויתן בתכנית פיתוח מצומצמת, ללא ייצוא, הרי שכל הדיונים בדבר יתרונות מדיניים בטחוניים, דמיוניים ככל שנטענו, הכרוכים בייצוא גז למצרים, הופכים לדיונים תיאורטיים. אם כל הנימוקים בדבר חשיבות היצוא לבטחון ולאסטרטגיה שעומדים אחרי סעיף 52 נופלים, אין הצדקה לשימוש בסעיף 52, אי אפשר להתגבר על התנגדות הרשות להגבלים עסקיים לפחות עד מינוי מנהל חדש לרשות שיענה לרוח המנהיג ואין הצדקה לאישור המתווה. יתרה מכך, בשביל מה צריך את המתווה?

אם אפשר לפתח את לוויתן בלי חוזי ייצוא ובהשקעה קטנה יחסית של כמיליארד דולר, מדוע לוויתן לא פותח עד עכשיו? התשובה של 'חדשות האנרגיה' הבקיא במתרחש במסדרונות תאגידי הגז מדהימה:

"התוכנית לא הוצגה רשמית על ידי השותפים והם אינם מרבים לדבר עליה, מחשש שהיא תפגע בעמדה שהם מציגים, ועל פיה נדרש ייצוא על מנת לפתח את הלווייתן"

קיומה של אפשרות נוספת לפיתוח משק הגז בישראל, תוכנית בשם 'לויתן קטן' הוא סיפור גדול. סיפור של הטעיה גדולה בה תאגידי הגז הסתירו מידע יסודי קריטי, הסתירו למעשה את חברי צוות קנדל ובסופו של דבר גם את עצמם.

הסתרת האפשרות והתוכנית לפתח את לויתן בלי ייצוא, פגעה פגיעה יסודית, מהותית בשיקולים שהוליכו את הדרג המקצועי להמליץ על הכניסה למתווה ובהערכת האילוצים והחלופות שעמדו בפניהם. לדוגמה, סגן ראש המועצה הלאומית לכלכלה, מוריס דורפמן אמר בועדת הכלכלה "אם לא יהייה יצוא מלויתן לא ניתן לפתח את לויתן".

מעניין איך הארכיטקטים של מתווה הגז ואלו שתומכים בו ירגישו כאשר יתברר להם שהונו אותם, שהוסתר מהם חלק יסודי, קריטי, ממצב העולם שהם ראו כאשר התחילו את התהליך לבנית מתווה הגז. האם יהיה להם את עוז הרוח לקום ולומר: סליחה הוטענו וטעינו, אסור לאשר את מתווה הגז, צריך כעת לעצור, לחשוב ולבנות מתווה חדש למשק הישראלי?

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר

#ישראל